כשילד עסוק בפעילות משמעותית וחשובה עבורו כמובן שתהיה לו יותר מוטיבציה. כשיש יותר מוטיבציה, קיימת יותר למידה, יותר התפתחות.
יואל האהוב, בן 7, מגיע אלי לטיפול בריפוי בעיסוק בנושא הכתיבה. במהלך הטיפול האחרון (בעודו מנסה לדחות את הכתיבה) הוא שאל אותי שאלה שאלתית: "למה צריך בכלל לכתוב?!". עניתי לו שיש הרבה שימושים חשובים לכתיבה, בינהם כתיבת ברכה או מכתב לדוגמה. "מכתב?" הוא שאל. "כן, ואני בטוח שאמא שלך תשמח לקבל ממך איזה מכתבונצ'יק, מכתב קצרצר. גם התוכן ירגש אותה וגם השיפור בכתיבה שלך". הוא הסכים וזה מה שהוא בחר לכתוב.
אם תשאלו את רוב הילדים את השאלה שיואל שאל אותי – "למה צריך בכלל לכתוב?", התשובה תהיה ברוב המקרים אחת משתיים: ההורים מבקשים או מכריחים או שהמורות מבקשות או מכריחות. הילדים אינם יכולים לראות את הפונקציונליות הרבה של הכתיבה בחייהם מחוץ לכותלי בית הספר ככלי ללימוד רצוני, לניהול עצמי, לזיכרון, להבעת דעה או רגש לעצמי או לאחר וכל שימושי הכתיבה הרבים שבחיינו, המבוגרים. כשפעילות הכתיבה היא בהקשר משמעותי עבור הילדים או מ"עולם המבוגרים" נוצרת מוטיבציה, הילדים משתתפים ומתפתחים.
אז ההתפתחוטיפ שלנו – נצלו הזדמנויות בעלות משמעות ומחיי היום יום שלנו, לחוויית ציור או כתיבה חיובית.
בתמונה ניתן לראות בבירור את השיפור במידת קריאות הכתב של יואל אך אם תתבוננו היטב תבחינו שבכתיבה הראשונית שלו אצלי, הוא כתב כל כך חזק כך שרואים את הדפים הבאים אחרי הדף הראשון. מעבר לשינוי שחל אצל יואל בגישה או בחיבור לכתיבה, חוויית הכתיבה שלו השתפרה מפני שעבדנו על ויסות הכוח בזמן הכתיבה תוך כדי פיתוח התשתית הגופנית, מה שהפך את הכתיבה לקלילה יותר, פחות מאומצת, פחות עבודת פרך. הכנסנו את המכתב למעטפה כתבנו למי וממי. והנה זיכרון כתיבה מתוק ליואל ולאמא שלו!
שתפו כל מי שאוהב ילדים.
בברכת התפתחות שלמה ושמחה,
גיא יעקב יקותיאלי, מרפא בעיסוק מניעתי.
Great blog yyou have