אצל ילדים לקראת גיל שלוש – ארבע הציור הוא לגמרי תחושתי-תנועתי (סנסו-מוטורי).
הילדים נהנים ומתפתחים מתחושת התנועה של ידיהם, מהשימוש בכלי הכתיבה ומתנועתם, מהתוצרים החזותיים וגם מהידיעה שהוא יוצרים משהו – חדוות יצירה, אם תרצו.
על מנת להסביר את כוונתי אתן דוגמא לפעילות שכיחה ואהובה ביותר על ילדים בגילאי שנתיים ועד שלוש: לפיתת טוש והטחתו על הדף ליצירת נקודות רבות וצבעוניות לקול צהלות שמחה. האינסטינקט ההורי – החסכני הוא לחשוב או אפילו להגיד: "חבל על הטוש" , "לא לדפוק עם הטוש כך", "אתם הורסים את הטוש" ועוד, אך אני מבקש להסביר שפעילות זו היא מעין זיקוקי דינור סנסו-מוטוריים: הילד מקבל גרייה תחושתית חזקה מתנועת היד והטחת הטוש על השולחן (תחושת התנועה – תחושה עמוקה), האוזניים מקבלות גרייה שמיעתית חזקה מקול הדפיקות, העיניים מקבלות גרייה ויזואלית חזקה מהצבע הניתז, מריבוי הפרטים והגוונים על הדף כך שמתקבלת פעילות תנועתית-תחושתית מאד משמעותית ומהנה עבור הילדים – זה שווה את עלות הטוש לא?...
コメント